Clear Sky Science · he
מהלכי ביו‑סמנים מטבוליים ודלקתיים לאחר אבחנת סרטן וסיכון למחלות לב וכלי דם
מדוע המחקר הזה חשוב לניצולי סרטן
הטיפולים בסרטן אפשרו לאנשים רבים לחיות זמן רב יותר, אך רבים מהניצולים מתמודדים מאוחר יותר עם בעיות לב וכלי דם. המחקר שואל שאלה מעשית: האם בדיקות דם פשוטות, שכבר נעשות בשגרת הטיפול, יכולות לסמן אילו חולי סרטן צפויים יותר לפתח מחלות קרדיווסקולריות כדי שהרופאים יוכלו לעקוב אחריהם ביתר קרבה ואולי למנוע בעיות לב בעתיד?
מעקב אחר מטופלים על פני עשורים
החוקרים השתמשו במסד נתונים שוודי גדול בשם קוהורטת AMORIS, הכולל תוצאות בדיקות דם ותיקי ריפוי של יותר מ‑800,000 אנשים במעקב של עד 35 שנה. הם התרכזו ביותר מ‑750,000 מבוגרים שלא היו חולי סרטן או בני משפחה של מחלות לב וכלי דם בתחילת 1985. חלקם פיתחו מאוחר יותר סרטן, ואחרים לא. הצוות השווה כמה נפוצות היו מחלות לב וכלי דם בשתי הקבוצות ועקב אחר דפוסים בביו‑סמנים נפוצים הקשורים לשימוש בסוכרים, בשומנים ובדלקת.

סרטן והלב: קשר ברור
אנשים שפיתחו סרטן היו בעלי סבירות גבוהה יותר לסבול מאוחר יותר מבעיות קרדיווסקולריות בהשוואה לאלה שנשארו ללא סרטן. באופן כללי, לחולי סרטן היה שיעור גבוה בכ‑60% של מצבים כגון אי‑סדירות קצב, אי‑ספיקת לב, התקפי לב ושבצים. הסיכון העודף היה גבוה במיוחד בקרב מי שאובחן בסרטן בילדות או בבגרות מוקדמת ובקרב חולים עם סרטן ריאה, סרטן דם ומערכת העיכול. דפוסים אלה נותרו גם לאחר ההתאמה לגיל, מין, הכנסה, השכלה ומחלות נוספות מסוימות.
ביו‑סמנים בדם שמשתנים לאחר סרטן
בהמשך השוו החוקרים שינויים ארוכי טווח ב‑16 ביו‑סמנים שגרתיים בין חולי סרטן לאנשים דומים ללא סרטן. ב‑12 השנים הראשונות לאחר אבחנת סרטן, מטופלים נטו להציג רמות גבוהות יותר של גלוקוז ופרוקטוזמיין, המשקפים רמות סוכר בדם, וכן טריגליצרידים, חלבונים נושאי שומן מסוימים, חלבון C‑רספקטיבי (CRP), האטופוגלובין וחומצת שתן — כולם סימנים אפשריים לשינויים במטבוליזם או בדלקת. במקביל היו להם רמות נמוכות יותר של HDL — ה"שומן הטוב" — וחלבון מגן בשם אפוליפופרוטאין A1. ההבדלים הללו מרמזים כי הסרטן והטיפולים עשויים להשאיר חותם מתמשך על האופן שבו הגוף מעבד סוכרים, שומנים ודלקת.
מסלולים מובחנים בבדיקות דם וסיכון לב מאוחר
כדי לבדוק האם דפוסים ארוכי‑טווח מסוימים בביו‑סמנים משמעותיים לבריאות הלב, הצוות התמקד ביותר מ‑2,200 חולי סרטן שהיו להם לפחות שלוש מדידות דם לאחר האבחנה. באמצעות שיטות סטטיסטיות לאיתור קבוצות עם מגמות דומות, הם גילו "מסלולים" מובחנים ל‑11 סמנים. עבור גלוקוז, קבוצה אחת הציגה רמות נמוכות ויציבות, בעוד אחרת התחילה גבוהה ועלתה עם הזמן. אלה שהיו בקבוצת העלייה הגבוהה נזקפו להם ככפי שניים בשכיחות מאוחרת של מחלות קרדיווסקולריות בהשוואה לקבוצה הנמוכה והיציבה. באלבומין, חלבון הקשור לרוב לתזונה ולמצב בריאותי כללי, מטופלים עם רמות נמוכות מתמשכות עמדו בפני סיכון לב גבוה יותר מאשר בעלי רמות מתונות, אף על פי שכל הערכים נותרו בתוך טווח הנורמה הרגיל. חומצת השתן הראתה דפוס הפוך: מטופלים שרמותיהם החלו נמוכות ועלו במתינות חוו סיכון קרדיווסקולרי נמוך יותר ממי שרמותיהם נשארו גבוהות.

מה משמעות הדבר לטיפול עתידי
המחקר אינו קובע כללי טיפול חדשים, אך מצביע על רעיון פשוט: בדיקות דם שגרתיות וחוזרות עשויות לסייע לזהות ניצולי סרטן שזקוקים לתשומת לב קרדיווסקולרית מוגברת. במיוחד, דפוסים של עלייה בסוכר בדם, אלבומין נמוך באופן בלתי רגיל או חומצת שתן גבוהה ויציבה לאחר טיפול בסרטן נקשרו לסיכוי מוגבר למחלות לב בעתיד. עם מחקר נוסף שיבהיר את הביולוגיה ויאמת את התוצאות באוכלוסיות נוספות, רופאים עשויים להשתמש בבדיקות המוכרות האלה כדי להתאים טוב יותר מעקב ומניעה לב מטופלים החיים זמן רב לאחר אבחון סרטן.
ציטוט: Park, H., Wang, Q., Liu, Q. et al. Metabolic and inflammatory biomarker trajectories after a cancer diagnosis and the risk of cardiovascular diseases. Nat Commun 17, 4643 (2026). https://doi.org/10.1038/s41467-026-73530-1
מילות מפתח: הישרדות מסרטן, מחלות קרדיווסקולריות, ביו‑סמנים בדם, מטבוליזם ודלקת, רמות גלוקוז